החלטה בתיק עת"א 52738-06-11

בפניי עתירה שעניינה חישוב תקופות מאסר של העותר.

להלן העובדות עליהן אין חולק.

ביום 17/09/03 נדון העותר בבית המשפט המחוזי לנוער בנצרת למאסר של 28 חודשים              (להלן: "התיק הראשון").

ביום 11/12/04 שוחרר העותר שחרור על תנאי, כאשר נקבע כי מועד סיום תקופת התנאי הינו 11/10/05, היינו סך הכל זכה לשחרור על תנאי של 10 חודשים.

במהלך תקופת התנאי ביום 12/05/05 עבר העותר עבירה. הוא נשפט על עבירה זו רק מאוחר יותר והורשע, וזאת ביום 27/04/07 (להלן: "התיק השני") לעונש מאסר כולל של 18 חודשים בפועל.

ביום 26/02/08 התכנסה ועדת השחרורים והפקיעה את שחרורו על תנאי בגין התיק הראשון.

ביום 26/10/08 נגזר דינו של העותר בגין עבירת הריגה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת לתקופת מאסר של 12 שנים (להלן: "התיק השלישי").

בית המשפט המחוזי קבע בגזר הדין כי תקופת המאסר הנ"ל לא תחפוף את תקופת המאסר בגין התיק השני.

העותר הגיש בקשה לשלטונות שב"ס לחישוב תקופת מאסרו הכוללת ובה טען כי אמנם אין לחפוף את תקופת ביטול התנאי עם מאסרו בתיק השני, אך יש לחפוף אותה עם מאסרו בתיק השלישי.

טענתו העיקרית היא, כי ס' 45 (ב) לחוק העונשין קובע שמי שחזר ונידון למאסר שעה שהוא מרצה מאסר ובית המשפט האחרון לא הורה על הצטברות המאסרים באופן כלשהו, הרי שעליו לרצות את התקופה הארוכה ביותר בין המאסרים לפי ס' החוק הנ"ל, ועל כן את תקופת 10 החודשים שהופקעה, יש לחשב כתקופה חופפת למאסרו בגין התיק השלישי ולא מצטברת.

ב"כ העותר אף נתנה דעתה לס' 22 א' לחוק שחרור על תנאי וטענה שהאמור בו לעניין הצטברות מאסרים אינו חל על ענייננו, שכן הס' עוסק אך בשתי חלופות, האחת, מקום בו הופקע השחרור על תנאי לאחר שהוטל עליו מאסר נוסף. החלופה האחרת היא, שהשחרור על תנאי הופקע טרם הוטל על האסיר מאסר נוסף, אולם חלופה זו עוסקת רק במקרה שבו נעברה העבירה בתקופת התנאי והעבירה הנוספת היא נושא המאסר הנוסף.

לטענתה, במקרה דנן המאסר בתיק השלישי הוטל לאחר ביטול השחרור על תנאי, אולם העבירה נשוא המאסר וההרשעה, לא נעברה בתקופת השחרור על תנאי, על כן לא חלה הוראת ס' 22 א' על שתי חלופותיה ועומדת על כנה הוראת ס' 45 (ב) לחוק העונשין ועל כן יש להורות על חפיפת תקופת המאסרים בגין התיק השלישי (12 שנה) ובגין תקופת התנאי שהופקעה (10 חודשים).

מנגד טוענים המשיבים כי הוראת ס' 22 מחייבת חישוב מצטבר של כל המאסרים.

אדון להלן במחלוקת שבין הצדדים. ס' 45 (ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 נוגע לענייננו וקובע:

"מאסר חופף[יא/11]

45.     (א)        ...

(ב)          מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית- המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר.

(ג)          ...".

ס' נוסף הנוגע לענייננו הינו ס' 22 (א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001, הקובע: